הטעות האסטרטגית של שאול מופז

על טעויות אסטרטגיות משלמים. לא תמיד יודע נבחר ציבור כי מדובר בטעות אסטרטגית. לא תמיד ברור אם הוא לוקח שירותי ייעוץ אסטרטגי. בכל מקרה, כניסתו של שאול מופז לקואליציה של נתניהו בשנת 2012 ופרישתו ממנה הביאו לנזק אלקטורלי אדיר.

הסתלקותו של אריאל שרון מהשדה הפוליטי בתחילת 2006 פגעה בפועל במעמדו הפוליטי של שאול מופז, שנאלץ להיות תלוי בהחלטתו של מ"מ ראש הממשלה אהוד אולמרט באשר לתפקיד שאותו ימלא בממשלתו לאחר בחירות 2006. אולמרט, שלא כמו קודמו, לא חש מחויב למנות את מופז לתפקיד בכיר בממשלתו, והוא נדחק הצידה כדי לפנות את מקומו לשר הביטחון הנכנס, עמיר פרץ, יו"ר מפלגת העבודה. מאז שימש מופז בממשלתו של אולמרט גלגל רביעי או חמישי ולא השפיע כלל על ההחלטות במהלך מלחמת לבנון השנייה, על אף ניסיונו הביטחוני העשיר הן בצה"ל והן בממשלה.

לאחר שאולמרט הודיע על התפטרותו מתפקידו כראש הממשלה, התמודדו שאול מופז וציפי לבני על תפקיד יו"ר התנועה, ולבני זכתה בפער זעום של מאתיים קולות. הישגה המרשים בבחירות 2009 שבה זכתה קדימה ב-28 מנדטים, נתן תקווה לפעיליה ולאישיה להמשיך לכהן בתפקידים ממשלתיים או לכל הפחות להשפיע על הקמת ממשלת אחדות יחד עם יו"ר הליכוד בנימין נתניהו. אולם לבני החליטה להישאר מחוץ לממשלה וחרצה את גורל המפלגה להיות באופוזיציה שנים ארוכות. מופז לא שבע נחת מהחלטה זו. כאדם ביצועי שהיה רגיל להיות חלק ממקבלי ההחלטות בישראל ולהשפיע על מהלכיה המדיניים והצבאיים, חש תסכול רב וחוסר אפשרות להשפיע על החלטותיה של לבני. שחיקתה באופוזיציה הביאה לפגיעה במעמד קדימה בסקרים הן ב-2011 והן ב-2012, מה שתרם לניצחונו של מופז בפריימריז מולה ולפרישתה מהתנועה. כעת בפעם הראשונה בהיסטוריה הפוליטית של מופז הוא שימש יו"ר מפלגה פוליטית וקיבל נדוניה של 27 חברי כנסת (נוסף עליו) שנתנה לו כוח פוליטי לחולל שינוי במעמד המפלגה ובסיכויי הצלחתה בבחירות 2012, שנועדו לספטמבר של אותה שנה.

היבחרותו של מופז ליו"ר תנועת קדימה לא שיפרה את מצבה בסקרים, שעל פיהם צפויים לה כשבעה מנדטים בבחירות הקרובות. ככל שחלף הזמן הבין מופז כי נדרש מהלך פוליטי ממשי שיחולל שינוי בדימוי המפלגה, שכאמור נשחק קשות במהלך ישיבתה באופוזיציה, אם ברצונו לשמש דמות ציבורית בעלת כוח פוליטי, שיכולה להשפיע על הרכב הממשלה הבאה. לשם כך הוא הזדקק לבנימין נתניהו, ראש הממשלה. מופז הבין כי הקמת ממשלת אחדות ודחיית הבחירות שנועדו ל-2012 יאפשרו לו אורך נשימה פוליטי, שבאמצעותו יוכל להשיג הישגים מדיניים, חברתיים וכלכליים ולהציגם לבוחרים, במהלך בחירות שנת 2013 (המועד המקורי), מה שישפר ללא הכר את מצב מפלגתו בסקרים ותציב אותה בעמדת זינוק טובה יותר בבחירות הבאות. למעשה, מופז לטש עיניים לתפקיד ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל או לכל הפחות לתפקיד שר הביטחון יחד עם מפלגה חזקה שתעמוד מאחוריו.

למופז לא היה הרבה מה להציע לראש הממשלה נתניהו במשא ומתן החשאי ביניהם שנערך בשלהי 2012, שנועד לדחות את הבחירות המיועדות ולהקים ממשלת אחדות. מצבו של נתניהו בסקרים היה איתן והוא היה אמור לקבל מנדט מחודש מהנשיא לאחר הבחירות הקרובות להרכיב את הממשלה הבאה. מופז היה צריך לפתות את נתניהו לדחות את הבחירות ולהקים ממשלת אחדות, שלמעשה יאפשרו לנתניהו להמשיך בתפקידו עוד שנה אחת לפחות, בלי להזדקק לבחירות חדשות, שאת תוצאותיה איש לא יידע. נתניהו לא רצה לוותר על שותפיו הטבעיים בממשלה, כמו המפלגות החרדיות ועוד, תמורת ממשלת אחדות, והיה מוכן לקבל את הצעתו של מופז להקים ממשלת כזו, בלי לשלם תמורתה דבר, מעבר למינויו של מופז למשנה לראש הממשלה וישמש כחבר הקבינט המדיני-ביטחוני ויהיה חבר בצוות שרים מצומצם, שיעסוק בעניינים ביטחוניים, חברתיים וכלכליים. שניהם סיכמו כי יעדי ממשלת האחדות המרכזיים יהיו שינוי שיטת הממשל וחקיקת חוק גיוס חדש לשוויון בנטל. מופז רצה להגיע לבוחר עם הישגים חברתיים וכלכליים ממשיים, כאלה שנתניהו יהיה מוכן לקבל אותן, בלי להתמקח על חידוש המשא ומתן המדיני עם הפלסטינים. מופז אפוא ויתר על תפקידים ושאר תופינים בדמות משרדי ממשלה משפיעים וחשובים, תוך רצון לקצור את הפירות בבחירות הבאות שיידחו בשנה לפחות ויניבו הישג ניכר לקדימה, מה שיציב אותה ככוח פוליטי מרכזי שירכיב את הממשלה הבאה או לכל הפחות לחבור לנתניהו לשם הקמת ממשלת אחדות עתידית, שקדימה היא אחת מאושיותיה.

אולם נתניהו לא היה נותן לשאול מופז ליהנות מקרדיט על שני חוקים מרכזיים, כמו השוויון בנטל ושינוי שיטת הממשל, ולקבל עקב כך דיווידנדים פוליטיים שעלולים אף לאיים על המשך שלטונו של נתניהו בבחירות הבאות. מופז היה מצטייר בציבוריות הישראלית כאדם פוליטי אשר חולל שינוי ממשי בפוליטיקה הישראלית ושבזכותו הצליחה הכנסת לחוקק חוקים מהפכניים, שייטיבו עם אזרחיה ועם מעגל בוחריה החילוניים, שמהם נהנתה קדימה עד כה. נתניהו, לעומת זאת, שלא היה יכול להעביר חוקים מסוג אלה עקב התנגדות המפלגות החרדיות, שהן בשר מבשרה של ממשלת ימין בראשותו, היה יוצא בשין ועין מהקשר הפוליטי החדש עם מופז ובכך מציב את מופז כדמות פוליטית ראויה לראשות הממשלה בבחירות הבאות. אמנם נתניהו היה מוכן לחוקק חוק חדש של שוויון בנטל, בעיקר עקב העובדה שפג תוקפו של חוק טל, אך בלי סנקציות פליליות כלפי הציבור החרדי, שהן למעשה לב לבו של החוק ושבלעדיו יהפוך לחוק נטול שיניים ולא יחולל שינוי ממשי במציאות החברתית בישראל. כאשר הבין מופז שהוא לא יוכל להציג הישגים בפני הציבור החילוני באשר לחוק שוויון בנטל ושנתניהו לא יצעד רחוק מדי ולא מתכוון לחולל מהפכה בנטל השירות, החליט לפרוש מן הממשלה אחרי חודשיים ממועד כינונה, בתקווה שכך יראה בו הציבור כמנהיג פוליטי שהיו לו כוונות טובות לחולל שינוי, אך נתניהו בחר למוטט הכול.

מכאן התחיל מופז לצלול בסקרים, משום שהציבור לא ראה במהלכיו הפוליטיים כל משמעות והיו בלאו הכי נטולי הישגים, מה עוד שתנועה חדשה קרמה עור וגידים בימים ההם, יש עתיד בראשות יאיר לפיד, שתפסה את המשבצת של מפלגת המרכז האותנטית, ובכך הפכה את תנועת קדימה ללא רלוונטית, כאשר מיטיב מייסדיה כבר לא היו עמה. עם כוח פוליטי של שני מנדטים בבחירות 2013, לא היה יכול לעשות דבר והוא ישב באופוזיציה.

למעשה, רוב האישיים הפוליטיים אשר פרשו מהליכוד והקימו יחד עם אריאל שרון בסוף שנת 2005 את תנועת קדימה, סיימו את הקריירה הפוליטית שלהם: מאיר שטרית (שהודיע על פרישה בסוף 2014), אבי דיכטר (שממוקם במקום ה-26 ברשימת המועמדים לכנסת ה-20), רוחמה אברהם, יעקב אדרי, אלי אפללו, מגלי והבה, ועוד ולכך יש להוסיף את פליטי מפלגת העבודה, דליה איציק, חיים רמון וגם שמעון פרס, שבחר להתמודד לנשיאות ב-2007. ייתכן שאם חלקם היה נשאר בליכוד ולא מתפתה ללכת אחרי ההרפתקה הפוליטית של אריאל שרון, הם היו חלק מסיעת הליכוד ואף משמשים שרים בממשלה. מופז, לעומתם, התלבט באותם ימים אם לעזוב את תנועת הליכוד וכשבחר לעשות זאת התחיל לצלול בכוחו הפוליטי (הרבה בעקבות נבצרותו של שרון), עד להכרזה על פרישתו מהחיים הפוליטיים.

ייעוץ אסטרטגי בצפון, במרכז ובדרום הוא היינו אך. השירותים שאנו נותנים נוגעים לכל מגזרי האוכלוסייה וגם ולפוליטיקאים מתחילים וותיקים.

דילוג לתוכן